פתאום מורכב.

"אז איך אתם עכשיו?", כמעט תמיד אני עונה על השאלה הזו לפי קטגוריית ה"תקופות".  אנחנו "בתקופה טובה" או "אנחנו בתקופה לא טובה " ומשתפת בפרטי פרטים בעזרת הידיים, הגוף והמון תנועות מחאה.  עכשיו אני עונה לה "זה מורכב". "אשכרה.. זוגיות זה באמת דבר מורכב" היא עונה. 

שתינו יודעות שאין באמת שום חידוש באמירה הזו, אנחנו משתמשות בביטוי הזה כל כך הרבה פעמים ובכל כך הרבה סיטואציות, ובכל זאת כשאמרתי את זה בקול יכולתי לחוש בתנועה אחרת בגוף, תחושה שאני חווה בעיקר כשהמחשבה שלי מגלה שביל חדש, שמעולם היא לא דרכה בו.

כי מה זה אומר בכלל "מורכב"? 

זה אומר שמצד אחד אנחנו עוד רגע עוברים לקיבוץ, אחרי שנים בתל אביב וחמש שנים במושב. וזה אומר שאומנם הצעד הזה הוא צעד משמעותי עבורנו כזוג ומשפחה, אבל הוא גם משמעותי לכל אחד מאיתנו בנפרד, כאינדיבידואלים . 

אופי' חוזר לקיבוץ בו הוא גדל רוב חייו במטרה להצמיח שורשים חדשים ואני עוברת לגור בסגנון חיים שונה מזה שידעתי בעשרים השנים האחרונות, בטח כאמא לשלוש בנות ובטח שאני נכנסת "לטריטוריה" שהיא יותר שלו ופחות שלי.

ודווקא המעבר הזה מדגיש את הדרך הארוכה והמשותפת שעשינו יחד. לעבור תהליך של טיפולי פוריות, לגדל זוג תאומות, לשנות את החיים מקצה לקצה ולשרוד כדי לספר על זה, ולתמוך אחד בשנייה בהחלטות חשבות אחרות שלקחנו בדרך.

כי ברגעים כאלו ששנינו יודעים שמשהו חדש בפתח וחוסר הוודאות מופיע, אני מתמלאת בתחושת גאווה על מי שהוא בשבילי. אני יודעת שאני סומכת עליו והוא סומך עלי, ואני נרגעת במיוחד בגלל שזה איתו. כי ביחד אנחנו טובים.

וזה מורכב.

כי יש את המרחק שהקורונה הביאה לתוך הזוגיות שלנו וכנראה שאת ההנחייה על שמירת מרחק של 2 מטר, לקחנו כמה צעדים קדימה (יותר לכיוון ה-4 מטר). וזו לא רק הקורונה, זה גם הזמן הזוגי שפחות ופחות מתאפשר, לעומת הזמן הרב שאנחנו מבלים לצד הבנות, וזה גם חוסר הוודאות מהמצב הכלכלי, ולסיום זו גם העבודה האינטנסיבית שלו לעומת חיפוש העבודה שלי , שהפכה אותו לחינוי של הבית.. ואותי לבית. 

בשנתיים ומשהו האחרונות כל משימה אפשרית שקשורה לבנות ולבית עוברת אלי ואם מתבלים את כל אלו עם הריון וחופשת לידה יוצא אחלה תבשיל. מריח מעולה, הטעם.. קצת פחות.

ויש את הדברים הקטנים בנינו.. שיחזרו על עצמם כל פעם כמו בספירלת החיים. הרגעים האלו שבא לי להתפוצץ ולפוצץ, שבא לי לצאת מפה ולא לחזור, שהכל נראה שחור, שאין לי מושג איך הוא לא מבין? איך הוא לא זוכר ? איך הוא לא. נקודה.

יש הקלה בלומר "מורכב".

כי זה לא מבקש לבחור צד. השימוש במילה 'מורכב' מציעה הסתכלות על תמונה רחבה יותר והיא מבקשת מאיתנו לקבל את המציאות כפי שהיא. גם וגם. 'המורכבות' מאפשרת מרווח נשימה, והבנה שבאופן הזה היא הכי שלמה, זמנית ואותנטית . איפה שהוא באמצע של החיים.