
אני רוצה ילד
אני זוכרת את הרגע הזה. חורף, יורד גשם בחוץ, אמצע היום, אני יושבת על השטיח בסלון ואורי ויהלי שהיו אז

אני זוכרת את הרגע הזה. חורף, יורד גשם בחוץ, אמצע היום, אני יושבת על השטיח בסלון ואורי ויהלי שהיו אז

"זו הזדמנות טובה בשבילך. כמאמנת לעתיד", היא אומרת. "יש לך פה הזדמנות לצאת מאזור הנוחות ולעשות צעד קטן מהמקום המוכר

שמעת שהולך להיות סגר? היא שאלה אותי לפני שבועיים. היא שאלה ואני הפסקתי לנשום במשך כל אותו שבוע. בתשעת החודשים האחרונים

בשנה האחרונה אני מסתכלת בעיניים אחרות על אנשים מבוגרים ממני. משהו בי הרבה יותר מעריך אנשים שעשו דרך. בעיקר אני

כנראה שזה התחיל בחודש השביעי להריון. עד אז הכל היה פרפרים, ציפייה והרגשה של אישה ביונית בשיא תפארתה ויופייה. הדברים התנהלו

כבר שנתיים שאני בבית. לפני שנתיים לקחתי החלטה, לחשב מסלול מחדש, או לפחות להקדיש מחשבה למסלול הנוכחי. אבל אם מישהו

חברה אמרה לי להתחיל לכתוב, אמרתי לה "על מה? מה יש לי לכתוב?", אז היא אמרה לי "על המסע שלך,

"אז איך אתם עכשיו?", כמעט תמיד אני עונה על השאלה הזו לפי קטגוריית ה"תקופות". אנחנו "בתקופה טובה" או "אנחנו בתקופה